מה גורם לשבריריות?

אחת הקלישאות המוכרות והנכונות ביותר לגבי פעולתו של הגוף האנושי, היא Use it or lose it – מה שלא משתמשים בו, נעלם ודועך. מה שמשתמשים בו ודורשים ממנו אתגרים – מתפתח ועובר התאמה וצמיחה (ראה גם בפוסט "אבולוציה וכח"). כך בנויות כל מערכות הגוף – הן מגיבות ומתפתחות בהתאם לאתגרים המוצבים בפניהן! במידה ואין אתגר – הגוף בנוי כדי "להניח" שאין צורך בהמשך התחזקות, והתוצאה היא איבוד הדרגתי – במסה של רקמות חשובות (כמו שרירים ועצמות), בכושר ובחוזק הגופני, ועוד.

החל מגיל 40, מתרחשים בגוף תהליכים של שינוי ברקמות –

ירידה במסת השריר (בעיקרה, ירידה במספר סיבי השריר האחראים על יצירת כח), ירידה בצפיפות העצם ובחוזקה, וכן שינויים במערכות ניצול האנרגיה של הגוף (מטבוליזם).

חלק מהשינוי קשור כנראה לגנטיקה ותהליכים שאינם ניתנים לשינוי. אבל, חלק לא מבוטל משינויים אלה, נגרם כנראה מהירידה בפעילות – אנשים שבמשך שנים רבות לא מתאמנים, עוסקים בפעילויות יושבניות, ובעצם מניחים לגוף לשקוע ולאבד את יכולותיו התפקודיות.

האיור הבא מתאר את התפישה המדעית החדשנית לגבי התפתחות השבריריות והירידה התפקודית.

מתוארות בו שלוש רמות בארגון הגוף: בתחתית – התאים הבודדים, והתקשורת ביניהם. במרכז – מערכות הגוף ותת-המערכות המאפשרות להן לפעול. ולמעלה – הביטוי התפקודי, החיצוני, של הגוף ככלל (הפנוטיפ – התופעות הנראות).

(האיור מתבסס על מאמר מרתק, שכתבו פרופ' לינדה פריד – חלוצת המחקר בתחום השבריריות, וצוותה. שם המאמר – "The physical frailty syndrome as a transition from homeostatic symphony to cacophony" – או, בתרגום חופשי – סינדרום השבריריות הגופנית כמעבר מסימפוניה של איזון לקקופוניה – מתמצת היטב את המחשבה בבסיס התאוריה.

כאשר אנחנו צעירים, פעילות הגוף מבוססת על איזון הרמוני ומשוכלל בין כל התהליכים הפועלים בו.

כל שינוי (בסביבה החיצונית או הפנימית) מאוזן ע"י פעולה מתאימה במספר רב של מערכות. עם הגיל, ועם הנזקים המצטברים וגם מיעוט בהפעלת מערכת שריר שלד, תזונה לא מתאימה וסטרס מוגבר, נפגע האיזון.

ברמה התאית, נוצרים ליקויים בתפקוד המיטוכונדריות –

אותם חלקים מיקרוסקופיים בתא האחראים ליצירת האנרגיה הדרושה לתפקודו. היכולת של תאים לתקשר ביניהם, בעזרת כימיקלים שונים המעבירים מסרים בהתאם לשינויים המתרחשים בתוך התא, נפגעת ונעשית יעילה פחות. בנוסף, מתרחשים גם תהליכים של הזדקנות התא (senescence) וירידה בתפקודו הכללי.

ברמה המערכתית, אנחנו שמים לב לשלוש מערכות משמעותיות:

מערכת שריר שלד – המערכת המשמעותית ביותר לתפקוד היום יומי, ביצירת תנועה וביצוע כל הפעולות היום יומיות שלנו. זוהי מערכת קריטית לעצמאותנו.

תפקוד ירוד שלה משפיע על המערכות האחרות (פחות דרישות אנרגטיות מהמטבוליזם, פחות אתגרים למערכות ההתמודדות עם סטרס). השרירים נחלשים ומאבדים מהמסה שלהם (מה שיקשה מיידית על התפקוד הגופני).

גם העצמות מושפעות ישירות מהירידה בכוח המופעל עליהן ע"י השרירים – והן יגיבו בהיחלשות, בירידה בצפיפות העצם ובהגברת הסיכון לשברים.

מושג מוכר פחות, שהחל להחקר בתקופה האחרונה, הוא "מיוקינים" (myokines).

נרחיב לגביהם בפוסט נפרד.

בקצרה, אלה הם חומרים כימיים המופרשים מהשריר בזמן שהוא פועל.

הם משפיעים ישירות על השריר (בד"כ כדי לגרום לו להתפתח ולהתחזק), אך גם מועברים לזרם הדם – ומשפיעים בצורה נרחבת מאד על כל מערכות הגוף! השפעותיהם כל כך משמעותיות לבריאות הכללית, שאני רואה אותם ממש כתרופות חיוניות.

הקסם הוא,

שכל אחד מאיתנו יכול להפעיל את בית החרושת הפרטי שלו למיוקינים, להתאמן נכון – ובכך לתת לגוף שלו את הכימיקלים הטבעיים הנחוצים לו לאריכות ימים ולאיכות חיים מיטבית.