מהי שבריריות?

שבריריות (frailty) היא אבחנה רפואית ששכיחותה עולה בגיל המבוגר.

היא מבטאת ירידה תפקודית בחיי היום יום, ופחות עמידות לארועים גופניים, רפואיים ואחרים המאתגרים את מערכות הגוף.

אבחנה זו חשובה, מכיוון שמשמעותה היא שהאדם בסיכון מוגבר לאבדן עצמאות, פיתוח נכות ו/או תלות.

האבחנה מתבצעת על בסיס תמונה קלינית – קיומן של 3 או יותר מהתופעות הבאות:

חולשה

איטיות תנועה

עייפות

רמת פעילות נמוכה

אבדן משקל לא מתוכנן

במידה ורק אחת או שתיים מתופעות אלה קיימות, מאבחנים מצב ביניים שנקרא "קדם-שבריריות" (pre-frailty).

מה מרגיש האדם עצמו?

הוא עשוי לחוש בהתפתחות של סימפטומים המבטאים חולשה גופנית – להרגיש (או לקבל מסרים מהסביבה) שהוא חלש יותר מבעבר, איטי יותר, מתקשה לקום מהכסא בלי עזרת ידיים, נופל מדי פעם או חושש תמיד מנפילות, מרגיש חוסר אנרגיה ועייפות תמידיים.

השבריריות, או הירידה ההדרגתית בתפקוד, מתרחשת בד"כ כשילוב בין ירידה הדרגתית לאורך השנים, ומדי פעם – ירידות חדות ופתאומיות יחסית (עקב ארועים כמו מחלות, פציעות, ואתגרים אחרים העוברים את סף הרזרבה הגופנית הקיימת באותו זמן להתמודדות).

הגרף הבא מתאר מהלך זה:

הקו השחור מתאר את דרגת החוסן, או האיתנות, הכלליים של מערכות הגוף שלנו בזמן נתון. הקו הכחול המקווקו מתאר את הרזרבה הגופנית – עד כמה אנחנו יכולים להתמודד עם שינויים קיצוניים מבלי להיפגע. התחום הירוק מתאר את המצב המוגדר כחסינות – או איתנות: הרזרבות גבוהות, וגם אם מתרחשים ארועים קיצוניים – הגוף שלנו יודע להתמודד איתם, להחלים במהירות, ולחזור למצבו התפקודי הקודם באופן מלא.

עם השנים יש ירידה הדרגתית אטית, ולפעמים – ירידה חדה יותר (למשל, אחרי אשפוז ממושך). מדד השבריריות עובר לתחום הצהוב בגרף – "קדם שבריריות" (pre-frailty). ניתן לראות כי עדיין קיימות רזרבות להתמודדות – אך הן נמוכות יותר מאשר במצב האיתן. המשמעות ברורה – אותו אדם יתמודד פחות טוב עם ארועים קיצוניים שבעבר לא היו בעיתיים. מעבר לירידה הנמשכת בחוסן, ארוע נוסף, או כמה ארועים כאלה, יכולים להעביר אדם לתחום השבריריות (frailty).

זהו התחום האדום. כאן אנחנו רואים שהרזרבות מועטות מאד! כל פגיעה, ולו הקלה ביותר, יכולה לגרום נזק רב- הגוף ומערכותיו כבר אינם מסוגלים להתמודד היטב. כאן אנחנו מבינים טוב יותר את המושג "שבריריות" – כשמו כן הוא, כמו כוס זכוכית דקה המתנפצת בקלות. האדם השברירי נמצא בסיכון גבוה – להפוך לנכה, לפתח תלות ולאבד את עצמאותו. פגיעה נוספת עשויה להיות משמעותית ביותר.

חשוב גם לשים לב לשכיחות התופעה.

סביב גיל 50, רוב האוכלוסיה עדיין איתנה (55%), רק 5% שברירית ממש, והשאר (כ40%) כבר יאובחנו כקדם-שבריריים (כלומר, תהיה להם תופעה אחת או שתיים מתוך החמש המאפיינות שבריריות).

בגיל 80, רוב האוכלוסייה כבר שברירית (58%), ומיעוטה איתנה (10%). כ32% קדם שבריריים.

לאורך תהליך ההזדקנות, בממוצע באוכלוסיה, חל תהליך בו איתנים הופכים לקדם-שבריריים (ולכן מספר האיתנים יורד בעקביות). אלה שהיו קדם-שבריריים, פוגשים ארועי בריאות מאתגרים וחלקם הופך לשבריריים. לכן מספר השבריריים עולה בעקביות. אנחנו רואים שקבוצת הקדם-שבריריים, נשארת קבועה יחסית בשכיחותה – כל הזמן מצטרפים אליה אלו שהיו קודם איתנים, ועוזבים אותה אלה שהפכו לשבריריים. ניתן לומר ברמת וודאות גבוהה, כי באוכלוסיה מעל גיל 50, שכיחות הקדם-שבריריות קבועה יחסית, ונמצאת ברמה של 40-50% - כמעט מחצית מהאוכלוסייה!

מדוע כל הדיון הזה חשוב?

מכיוון שהיום אנחנו גם יודעים, כי ניתן להאט, לעצור ואף להחזיר אחורה את הגלגל – בעזרת אימון גופני נכון, בדגש על אימוני כח בעצימות גבוהה. אימונים אלה מאפשרים למערכת שריר-שלד להתחזק בהדרגה, להחזיר לגוף את החוסן שאבד, ולהעניק לכלל המערכות את האיזון שנלקח מהן.